ישנו חוק רוחני שמעט אנשים מודעים אליו.
החוק הזה הוא חוק מבטל.
זו חוק שלוקח ממך נטל, צער, כעס, מרירות, עצבות ונותן לך בצורה עקיפה כתוצר לוואי, שקט נפשי, שלווה, נחת רוח, אהבה.
חוק זה הוא חוק הסליחה.
חוק הסליחה הוא חוק שמבטל את חוק הסיבה והתוצאה. מה שבמזרח קוראים לו "קארמה".
וההסבר הפשוט הוא זה:
כל מה שלא סלחת עליו, עדיין קיים בתוכך.
כל מה שאנחנו סולחים עליו, אנחנו משחררים אותו, נותנים לו ללכת.
סליחה היא שליחה. אנחנו שולחים את מה שתקוע, משחררים אותו.
כל מה שקיים בעולם, יש לו תדר. תדר מייצג תנועה של אנרגיה, רטט.
אנחנו יודעים שלפי חוק המשיכה דומה תמיד מושך דומה.
האנרגיה שאנו רוטטים בה, אותה אנחנו מושכים לחיינו.
אם יש משהו שלא סלחת עליו, הוא משהו "שתקוע" בתוכך, רוטט ולכן הוא מושך אליך אנרגיה דומה של תקיעות, התנגדות, כעס, של איחולים שליליים לאחר או לעצמך ושל שליליות באופן כללי.
כל מה שלא סלחת עליו, משמש כמגנט פנימי שמושך שליליות לחייך.
זה מציית לחוק הסיבה והתוצאה.
פגוע מושך פגיעות.
שנאה מושכת שנאה.
כעס מושך כעסים.
אם קיים בתוכך רגש שלילי כלפי מישהו או משהו, זאת סיבה.
התוצאה היא שליחה נגדית של אותו סוג אנרגיה בחזרה אליך.
מה שאנחנו "משדרים", חוזר אלינו.
זה קורה באופן "תת-קרקעי", לא מודע, מפני שלמרות שעל פני השטח כבר התקדמת בחייך, מתחת לפני השטח הכעס על המישהו או המשהו עדיין חי, קיים ובועט.
הרבה פעמים אנשים אינם מודעים שמקור הסבל שלהם הוא שאריות הכעס כתוצאה מהדברים שהם עדיין לא סלחו עליהם בתוך תודעתם.
אנשים אלו נתקלים בהתנגדות במקומות שאין בהם בעצם התנגדות,
מפני שההתנגדות היא פנימית, היא מגיעה מתוכם.
כל השליליות והשיפוטיות שאנחנו מחזיקים בתודעה כלפי מישהו או משהו – יושב בתודעה, כמחסום, כגורם מרעיל. סליחה היא בריאות רוחנית שמשפיעה על הבריאות הפיסית והנפשית.
הבעיה העיקרית שלנו, זה האגו. אבל לסלוח, זה לא אומר לצאת פראייר, כלומר, לתת למישהו או משהו שפגע בנו להתחמק מבלי שנכעס עליו.
האמת היא שאנחנו יוצאים פראיירים רק אם אנחנו *לא* סולחים.
מפני שהנפגעים העיקריים ואולי גם היחידים בכל הסיפור הזה הוא אך ורק אנחנו.
אז איזו סליחה עלייך לחולל השבוע ובכך תשחררי את עצמך לחופשי?