איך אפשר לדעת שאנחנו נמצאים בעבודה שטובה לנו?
החיים קצרים מידי בשביל להתפשר עליהם.
אני מאמינה שכל אדם צריך לעבוד בעבודה שמדויקת עבורו.
מנסיון שלי בעבודה עם אנשים, הנוסחה היא מאוד ברורה.

כאשר נולדנו, עשינו דברים כי באופן אינטואיטיבי נמשכנו אליהם. אף אחד לא שילם לנו כסף כאשר שרנו / רקדנו / הצחקנו / בנינו דברים / הרכבנו / דיברנו.
אני מאמינה כי לכל אדם האינטיליגנציה הדומיננטית שלו העומדת בראש ומתחת לאינטיליגנציה הדומיננטית יש לו עוד כמה.
האינטילגנציות שלנו הן סופר מגוונות. אינטיליגנציית הגוף, אינטיליגנציה מוזיקלית, אינטיליגנציה חברתית, אישית, טכנית וכו'.
ברגע שאנחנו עובדים בתחום של האינטיליגנציה הדומיננטית שלנו, נרצה ללמוד, להתפתח בה, להחכים ולהעשיר את עצמינו ונהפוך בכך ליותר ויותר מקצועיים.

עבודת החלומות שלנו היא עבודה שאנחנו מגיעים אליה מקצועיים, אנחנו מתרגשים לעשות אותה ומגיעים עם תשוקה והנאה. אם אנחנו מגיעים אליה עם אהבת האדם ומבינים שיש לנו שליחות, לעזור לאנשים דרך האינטיליגנציה הדומיננטית שלנו, אנחנו משלבים כמה עולמות וזה בסדר גמור שגם נרוויח כסף.
כסף היא לא מילה גסה. כסף זה אנרגיה וביטוי לדברים שציינתי.

אני עוזרת לאנשים לחולל שינויים בחיים ומגיעה לעבודה שלי בכל יום עם הרבה התלהבות, התרגשות, שמחה בלב והנאה שאני יודעת שאני עוזרת לאנשים. זה ממלא אותי וסופר מספק. התחושה שאני תורמת ונתרמת היא בלתי רגילה.

הידיעה שאנחנו שם בשביל אחרים ממלאת ואין עייפות. לא באמת, כי האנרגיה בעשייה, היא כמו שהיינו ילדים, אין מאמץ. כמו מי מעיין הנובעים מעצם טיבם ואנחנו בו בעת עושים ונטענים.

איך זה אצלך?
איך העבודה שלך?

לפעמים אנחנו שוכחות, אבל לפני הכל, אנחנו צריכות לדאוג לעצמינו.כנשים, #אמהות, אנחנו שמות את עצמינו במקום השני, לפעמים השלישי או הרביעי. אנחנו אחרי הילדים שלנו, אחרי הבעל, לפעמים גם אחרי ההורים, המשפחה, החברים.אנחנו דואגות, עוזרות, מסדרות, מטפלות ולנו? לעיתים לא נשאר לנו הזמן והפנאי לטפל בנו."חוק שימור אנרגיה" קובע כי כמות האנרגיה היא קבועה, היא רק משנה את מיקומה וצורתה. לכן אנחנו יכולות לראות כי כאשר אנחנו נותנת לילדים, לבעל, לעבודה ובכלל, לנו, כמעט לא נשאר ונוכל למצוא עצמנו חסרות #אנרגיה וכח.פעם עליתי על טיסה וראיתי שהדיילות מסבירות שאם קורה משהו ומסיכות החמצן משתלשלות מלמעלה, יש צורך לשים את מסיכות החמצן ואחר כך לשים אותן לילדים.חשבתי על זה קצת ופתאום הכל היה ברור.אם לא ההסבר של הדיילות, היה לי ברור שאשים מסיכה על ילדה אחת, אח"כ לשניה, לשלישית ולבסוף על עצמי. האמת היא, שלא בטוח שזה יוכל לקרות, כי אולי כבר לא יהיה לי #אוויר. אבל אם אשים קודם לעצמי, לא רק שיהיה לי אוויר לשים לילדה אחת, שניה ושלישית, אלא אוכל לסייע לעוד אנשים שאולי מסתבכים עם המסיכות.האנלוגיה היתה ברורה.כאשר אני נותנת קודם לאחרים, כמות האנרגיה שלי יורדת מאחד לשני עד שלא נותרת לי אנרגיה לעצמי ואולי עוד קודם, לתת הלאה. בסופו של יום, אני צריכה לדאוג קודם כל לעצמי, על מנת שיהיה לי כח, אנרגיה, שמחה וסיפוק. כאשר אני מלאה בטוב, אוכל בקלות, כמו דבורה עמלה, לתת לכל מי שאני רוצה.מתי שמחת? יצאת לבלות? נהנת? מתי דאגת לעצמך בפעם האחרונה?מה עשית למען טובתך ואושרך?רוצה להתחיל?קדימה, בואי!#שאלת_השבוע#מחוללים_שינוי