היא אומנית החיבור.
באופן כללי היא נראית ומתנהלת כמו פיה.
"טינקרבל" אני קוראת לה ביני לבין עצמי.
היא מרצה, מעבירה קורסים, סדנאות הרצאות וייעוצים והכל על מנת לייצר דבר אחד. חיבור. חיבור בין זוגות שדרכם החלה להיות קשה, משפחות שמתמודדות עם קשיים, עסקים ואירגונים שההון האנושי חשוב להם והם מעוניינים לשמר את זה. היא מפצחת בחן כל פצצה מתקתקת בין אנשים מייצרת, מלמדת ומביאה להרמוניה. גם פירוד בהרמוניה, מה אם זו לא מלאכת "החיבור לעצמי"?
היא שיתפה אותי השבוע שהחליטה לבחון בינה לבין עצמה מה עליה לחולל בעסק שלה. הקלף, הפתיע אותה. "מחוללת מערכות יחסים".
רגע.. זה מה שאני עושה...
היא היתה מבולבלת.
זו הפרנסה שלי. אני מחוללת מערכות יחסים. אולי הקלף לא טוב.. למה אני צריכה לחולל מערכת יחסים עם העסק שלי?
שניה אחר כך היה רגע של זיכוך.
"הבנתי" אמרה לי "כי מערכת יחסים מתקיימת בין כל שתי יישויות ויותר *ולא רק* בין בני אנוש או בע"ח, אלא, גם ביני ובין העסק שלי, הבית שלי, סביבת המגורים שלי, קהל הלקוחות שלי.
העסק שלי הוא יישות שעומדת בפני עצמה.
העסק שלי חי ונושם ויש לו צרכים משלו, חוזקות ונקודות חולשה משלו.
הקלף איפשר לי לבחון ולהתבונן על הקשר שלי עם העסק שלי בעוד מימד ולהרגיש כלפיו רגשות ממש, כמו שמרגישים ל*אדם* אחר ולפעול, כדי לתת לו מענה לצרכים ולתהליכי ההתפתחות שלו"
אילו צרכים יש לעסק שלך ובאיזה אופן את נענת לו ולתהליכי ההתפתחות שלו? שאלתי אותה
אחריות // אמון // ולסמוך עליו ועל המעגליות שלו.
ואיזה רגש או תחושה יש לך עכשיו בזכות האַנַשַת העסק והאמון שלך בו?
אני דואגת לו ואני בוחרת לבקר אותו מבפנים לעיתים קרובות יותר. אבל בשורה התחתונה, אני באמת אוהבת אותו.
