לפני כמה ימים העברתי סדנה איך לחולל את העסק שלך. הסדנה משלבת המון פרקטיקה יישומית עם האישי. האדם. אני מאמינה שככל שאדם יביא את עצמו לעסק, ככה הוא גם ירגיש טוב ויהנה (כן, חשוב ליהנות בעסק😊) והפלא ופלא, גם ירוויח הרבה יותר כסף.
אחת הנקודות שהעליתי וביקשתי מהמשתתפים לחשוב עליהם היא "מה מיוחד בך, שאם הוא לא היה, את.ה את לא היית את.ה" רוב המשתתפים היו בדממה. וואלה? זו שאלה שהם מעולם לא נשאלו ובעצמם, הם לא סגורים על זה.
אמרתי להם שנצא להפסקה, שיחשבו על זה ואם יש להם קושי, שירימו טלפון לכמה אנשים קרובים אליהם וישאלו את השאלה הזו.
כאשר הם חזרו מההפסקה, הם היו אחרים. אני חושבת שהניצוץ בעיניים והאור שיצא מהם היה תוצאה ישירה מהדיון והשיח שהיה להם עם החברים בחוץ ובינם לבין עצמם.
"אני אמפתית" // "אמרו לי שאני ביצועיסט" // "אני אדם מאוד מפרגן" // "אני רואה את התמונה הרחבה ובו בעת את הפרטים הקטנים" // "אני מקלילה מצבים מורכבים" // "כשאני מאמין במשהו אני סוחף" היו חלק מהתשובות שקיבלתי.
למה זה חשוב?
שמעתי פעם משפט מהמם שאמר רבי נחמן מברסלב “היום בו נולדת הוא היום בו הקדוש ברוך הוא החליט שהעולם הזה לא יכול להתקיים בלעדייך” ברור שיש לכל אחת ואחד מאיתנו מקבץ רחב ומגוון של יכולות, כישורים, עוצמות, היסטוריה ונקודות מבט מיוחדות שהופכות אותו למי שהוא. אבל ברגע שאנחנו מביאים לעסק שלנו את "המשהו" שלנו, הפורטה המיוחד, אז העסק, הלקוחות שלנו ואנחנו, ניתרם באופן מיוחד.
אז מה מיוחד בך, שאם לא היה, את לא היית את?
שתפי אותי ואם את לא יודעת, תייגי חבר.ה שיספרו לך
בחופש הגדול, בדיוק כשהגעתי לגיל המופלג 14 😊 "פיטרתי" את כל החברות והאנשים שלא עשו לי טוב. כל אלו שהתלוננו בלי סוף, אלו שרצו להחליש או להקטין אותי, אלו שדאגו לומר לי ש"אין לי סיכוי" או מה שאני עושה לא ייצא וציניות כלפי ובכלל מעולם לא הדליקה אותי.
ממרום גילי אני נדהמת שזה מה שחשבתי ועשיתי בגיל כל כך צעיר.
גיל 14 עבורי, היה גיל בו התחלתי לגבש את עצמי והזהות שלי. הבנתי שיש יותר ממה שאני חווה ורואה בבית. קראתי ספרים ונחשפתי יותר ויותר לכל מה שקשור לנפש האדם.
הבחירה החופשית, וודאות מול אי וודאות, פחד, חלומות, רצונות, שינוי היו תכנים שעניינו וריתקו אותי. זו כנראה הסיבה העיקרית שהעבודה שלי היא התחביב שלי והמשך ישיר לרצף חיי והסיבה שיצרתי את דרך "המחולל".
"תוכן מרעיש" קיים כל הזמן מסביב. הוא מגיע מהמדיה, מהחדשות, מאנשים ובכלל הוא חלק מהיום יום. אני הבנתי שככל שאחשף יותר ויותר לאנשים מעוררי השראה, תוכן ואנשים בעלי גישה חיובית ומעצמים, ככה ההשפעה שלהם טובה ונכונה עבורי. כאשר היה לי קשה, באו אלי חברותיי הנפלאות עודדו ורוממו אותי. אני רוצה לחשוב שתמיד הייתי גם אני כר תומך ומחזק.
החשיפה והאינטראקציה עם אנשים שירימו לכם, פתיחות הלב, קבלה וחוסר שיפוטיות לוקחת קדימה וגבוה. שדה חדש של אפשרויות מתקיים וההזדמנויות כבר אינן שקופות, הן הופכות להיות גלויות ותכליתיות.
ראש ולב פתוחים למידע, אנשים וסיטואציות רק יעשירו וירחיבו.
אני רוצה בכל יום לדעת ולהכיר עוד.
מה איתך?
איך את רואה את הדברים?
מעניין אותי לשמוע אותך❤
איך אפשר לדעת שאנחנו נמצאים בעבודה שטובה לנו?
החיים קצרים מידי בשביל להתפשר עליהם.
אני מאמינה שכל אדם צריך לעבוד בעבודה שמדויקת עבורו.
מנסיון שלי בעבודה עם אנשים, הנוסחה היא מאוד ברורה.
כאשר נולדנו, עשינו דברים כי באופן אינטואיטיבי נמשכנו אליהם. אף אחד לא שילם לנו כסף כאשר שרנו / רקדנו / הצחקנו / בנינו דברים / הרכבנו / דיברנו.
אני מאמינה כי לכל אדם האינטיליגנציה הדומיננטית שלו העומדת בראש ומתחת לאינטיליגנציה הדומיננטית יש לו עוד כמה.
האינטילגנציות שלנו הן סופר מגוונות. אינטיליגנציית הגוף, אינטיליגנציה מוזיקלית, אינטיליגנציה חברתית, אישית, טכנית וכו'.
ברגע שאנחנו עובדים בתחום של האינטיליגנציה הדומיננטית שלנו, נרצה ללמוד, להתפתח בה, להחכים ולהעשיר את עצמינו ונהפוך בכך ליותר ויותר מקצועיים.
עבודת החלומות שלנו היא עבודה שאנחנו מגיעים אליה מקצועיים, אנחנו מתרגשים לעשות אותה ומגיעים עם תשוקה והנאה. אם אנחנו מגיעים אליה עם אהבת האדם ומבינים שיש לנו שליחות, לעזור לאנשים דרך האינטיליגנציה הדומיננטית שלנו, אנחנו משלבים כמה עולמות וזה בסדר גמור שגם נרוויח כסף.
כסף היא לא מילה גסה. כסף זה אנרגיה וביטוי לדברים שציינתי.
אני עוזרת לאנשים לחולל שינויים בחיים ומגיעה לעבודה שלי בכל יום עם הרבה התלהבות, התרגשות, שמחה בלב והנאה שאני יודעת שאני עוזרת לאנשים. זה ממלא אותי וסופר מספק. התחושה שאני תורמת ונתרמת היא בלתי רגילה.
הידיעה שאנחנו שם בשביל אחרים ממלאת ואין עייפות. לא באמת, כי האנרגיה בעשייה, היא כמו שהיינו ילדים, אין מאמץ. כמו מי מעיין הנובעים מעצם טיבם ואנחנו בו בעת עושים ונטענים.
איך זה אצלך?
איך העבודה שלך?
לחולל קלילות
בימים כאלו, כשמתחילה תנועה של אינטנסיביות, מילה אחת צפה מעלי "קליל".
אני אומרת לעצמי "קחי את הדברים בקלילות. זה רגע בזמן. לנשום ולהקליל. לנשום ולהקליל"
אני חושבת על עצמי, אם הייתי עכשיו ילדה, איזה איכות הייתי מכניסה לרגע הזה?
זה תמיד משהו אחר.
פעם לעשות צחוקים, פעם לדבר עם חברה או אמא, פעם זה לשמוע מוזיקה בפול ווליום.
אני מבינה שבסוף, החיים, זה מה שעושים איתם.
וקלילות?
זו תנועה מרפרפת. לא מתאמצת. פשוטה.
זו היכולת לנוע בחופשיות עם קריצה.
יש לנו נטיה להכביד דברים, לראות מצבים וסיטואציות, שיכולים להיות פשוטים, כדבר כבד ומכביד.
הטיפ שלי:
תשאלי את עצמך:
🦋מה בחיים שלי מבקש ממני להכניס יותר קלילות?
🦋איך אני יכולה להקליל את הסיטואציה שאני נמצאת בה?
🦋מה אני ארוויח אם אמשיך להתנהג בכבדות?
🦋מה אני ארוויח, אם אכניס את הקלילות?
התשובות שתתני לעצמך, הן תמיד הטובות ביותר!
מה את חושבת על הקלילות?
איך את מקלילה מצבים וסיטואציות?
היא אומנית החיבור.
באופן כללי היא נראית ומתנהלת כמו פיה.
"טינקרבל" אני קוראת לה ביני לבין עצמי.
היא מרצה, מעבירה קורסים, סדנאות הרצאות וייעוצים והכל על מנת לייצר דבר אחד. חיבור. חיבור בין זוגות שדרכם החלה להיות קשה, משפחות שמתמודדות עם קשיים, עסקים ואירגונים שההון האנושי חשוב להם והם מעוניינים לשמר את זה. היא מפצחת בחן כל פצצה מתקתקת בין אנשים מייצרת, מלמדת ומביאה להרמוניה. גם פירוד בהרמוניה, מה אם זו לא מלאכת "החיבור לעצמי"?
היא שיתפה אותי השבוע שהחליטה לבחון בינה לבין עצמה מה עליה לחולל בעסק שלה. הקלף, הפתיע אותה. "מחוללת מערכות יחסים".
רגע.. זה מה שאני עושה...
היא היתה מבולבלת.
זו הפרנסה שלי. אני מחוללת מערכות יחסים. אולי הקלף לא טוב.. למה אני צריכה לחולל מערכת יחסים עם העסק שלי?
שניה אחר כך היה רגע של זיכוך.
"הבנתי" אמרה לי "כי מערכת יחסים מתקיימת בין כל שתי יישויות ויותר *ולא רק* בין בני אנוש או בע"ח, אלא, גם ביני ובין העסק שלי, הבית שלי, סביבת המגורים שלי, קהל הלקוחות שלי.
העסק שלי הוא יישות שעומדת בפני עצמה.
העסק שלי חי ונושם ויש לו צרכים משלו, חוזקות ונקודות חולשה משלו.
הקלף איפשר לי לבחון ולהתבונן על הקשר שלי עם העסק שלי בעוד מימד ולהרגיש כלפיו רגשות ממש, כמו שמרגישים ל*אדם* אחר ולפעול, כדי לתת לו מענה לצרכים ולתהליכי ההתפתחות שלו"
אילו צרכים יש לעסק שלך ובאיזה אופן את נענת לו ולתהליכי ההתפתחות שלו? שאלתי אותה
אחריות // אמון // ולסמוך עליו ועל המעגליות שלו.
ואיזה רגש או תחושה יש לך עכשיו בזכות האַנַשַת העסק והאמון שלך בו?
אני דואגת לו ואני בוחרת לבקר אותו מבפנים לעיתים קרובות יותר. אבל בשורה התחתונה, אני באמת אוהבת אותו.
