היום עשיתי את אחד הצעדים האמיצים מבחינתי. פתחתי את הקבוצה הזו. זו היתה החלטה ספונטנית לכאורה. פשוט פתחתי קבוצה. אבל לפעולה הזו, קדמו הרבה ימים של התלבטויות, חששות, אפילו הייתי מגדילה ואומרת ייסורים. איך אכתוב תוכן כל הזמן?אני לא רוצה להיות צמודה לפייסבוק כל הזמן ולהיות על המשמר.אנשים יגיבו? כל כך הרבה רוצים לשמור על פרטיות, איך ידברו את ליבם? איך ישתפו את רגשותיהם?הבוקר קמתי ואמרתי אין ברירה. אני חייבת. אני רוצה. זה גדול ממני. אני אני, אבל מי שמתאים, מי שרוצה, יצטרף. וביחד, ביחד נהיה כח.אני לא רוצה להיות פה לבד, לא רוצה להסתובב פה כאילו אני איזו מורה או חלילה מישהי שהיא "מנהלת הקבוצה". חלילה. זו הכי לא אני, אני בדיוק כמו כולם. אישה. אנושית. פשוט פתחתי את הקבוצה. אני ממש מבקשת. תכתבו, תשתפו, תרגישו אותנטיים. זה בדיוק המקום לעשות את זה.להתלבט ביחד, להרגיש, לחלוק.לכל אחד ואחת פה כח. כח השינוי. לכל אחד ואחת פה ניסיון. ניסיון חיים. ידע. עשייה. בבקשה, שתפו, תהיו חלק, אנחנו נהיה חלק. אתם יותר ממוזמנים לשתף את הקבוצה הזו, לספר עליה, להזמין חברים, כדי שנהיה יותר, כדי שנהיה עוצמה.זה אחד הצעדים הכי אמיצים מבחינתי שעשיתי.מה הצעד שלך השבוע?*השפה העברית ממש מבקשת לבחור צד פנייה. הקבוצה מיועדת לנשים וגברים, גם אם הטקסט בתמונה, פונה לאישה. סליחה עם הגברים כאן, אבל זה לגמרי מיועד לנשים וגברים. כולםםםם מוזמנים לענות.