צורך קיומי של האדם הוא להרגיש שייך.
הצורך הזה טבוע בנו ומבוסס הישרדות.
בעבר היינו חיים בשבטים.
אם לא השבט שלך והדאגה למזון וביטחון החיים היו מאוד קצרים.
הבעיה היום שאנחנו נמצאים הרבה במסכים.
היחסים, פחות ופחות אישיים ויותר ויותר וירטואליים.
הקורונה מייצרת ריחוק פיזי ופחות קירבה ומגע אישי. אנושי.
הדיפולט שלנו, האוטומט, הוא להיות בקבוצה.
שאלות ששווה לבחון אותם עם עצמי:
האם יש לי "עניין" עם חוויית שייכות?
האם, באופן כללי, אני חשה שייכת?
עד כמה אני רוצה להיות שייכת?
עד כמה אני מוותרת על עצמי בכדי להיות שייכת?
לאיפה הייתי רוצה יותר להשתייך? למה?
ולבסוף,
מה עלי לחולל השבוע ובכך אחוש יותר שייכת?
התשובות,
יעניקו לנו בהירות ומשם, העשייה תהייה יותר ברורה ופשוטה.
