אנחנו יכולים להתמודד כמעט עם כל דבר ומול כל עניין.
האתגר הגדול ביותר שלנו, הוא אנחנו עצמינו.
אם אנחנו החלטנו בתוכנו שאנחנו "לא בסדר" או "לא ראויים" או "לא מספיק" וחשבנו על זה הרבה פעמים, יכול להיות שממש ביננו לבין עצמינו, *מיתגנו* את עצמינו כך.
ואנחנו?
אנחנו בסך הכל "אנרגיה דחוסה".
תאי העצב במח שלנו מופעלים על ידי דחפים חשמליים. וכל מחשבות הלופ שלנו על עצמינו מתרחשות, משום שיצרנו מעגלים חשמליים במח, שעובדים על אוטומט. ואז, מה קורה, כשאנחנו נמצאים בסיטואציות כאלה ואחרות? המיינד שלנו עובד על המעגלים החשמליים שלנו. לא צריך להשקיע אנרגיה חדשה. המחשבות האלו כבר שם. וככה נחווה קושי, בעיה, סיטואציה כמשהו בלתי אפשרי עבורנו.
אפשר לעצור פה ולהמשיך להתבחבש. אפשר להמשיך ולחיות כך ולא להתקדם. ואפשר, גם להחליט אחרת.
כי בסופו של יום, אנחנו חיים עם עצמינו 24/7.
אנחנו יכולים "להיתקע" עם עצמינו ואנחנו יכולים ליהנות מעצמנו.
וכמו שאנחנו החסם הגדול ביותר שלנו,
אנחנו יכולים להיות המניעים הגדולים ביותר שלנו.
מה הבחירה שלך?