ידעת שכמעט אין מילה מקבילה למילה "פירגון" בשפות העולם? ובכלל "פירגון", זו לא מילה רשמית בשפה העברית והמקור שלה בכלל מיידיש (פארגינען, ההגייה: farginen).
אני אוהבת לפרגן ולהרים לא.נשים. הפירגון והאהבה שלי מגיעים עמוק עמוק מתוך ליבי ואני בהשתדלות לחלוק אהבת חינם לכל מי שאני נמצאת איתו.ה באינטראקציה.
חברות שלי אומרות עלי שאני מציגה אותן בפני אחרים באופן שהן לעולם לא היו מציגות או יציגו את עצמן ותמיד הן מתרגשות כשאני מדברת עליהן.
זה נובע מאהבה.

הפעם, זה קרה לי. ואני מתרגשת ומרוגשת ממש! @danulina דנה סיני, המדהימה, יזמית בתחום הקהילות הדיגיטליות, מרצה ומנטורית בנושא שאחת הקהילות שפתחה היא מאמאנהטן, קהילות האמהות הישראליות, פירגנה למספר נשים ואני בינהן בפוסט מגזין שכתבה.
איזה אושר!
פתאום להיות בצד השני ולהרגיש את מה שא.נשים אחרים אומרים לי כשאני מפרגנת להם.
אני רק רוצה להחזיר בחזרה (תעקבו אחרי דנה😊 תיהנו ממש) ובכלל, זה גורם לי לחזק את שריר הפירגון, הפעם, ממקום אחר. מבין. יודע.
וכשאנחנו נותנות, אנחנו מקבלות. אהבה, שמחה, אהדה, איכפתיות. וזה מעגל חוזר שמזין את עצמו ובה בעת גדל ומתרחב.

בואו נפתח את "מעגל הפירגון" השבוע. תייגו א.נשים שאתן רוצות לפרגן להן, שתפו למה הן כאלו מדהימות ומיוחדות, תביעו את האהבה והערכה שאתן חולקות להן. (בתגובה הראשונה אני ממליצה על עוד 5 נשים. זה רק קמצוץ מהנשים המדהימות שאני מכירה ומעריכה ובהמשך בטח יהיו עוד) כאשר אתן משוחחות עם א.נשים תגידו להן כמה אתן מעריכות אותן. זה ירגש וישמח אותן.
ממש!
הפוסט כתוב בנקבה אך מיועד לכל המגדרים ומה שבינהם.

אז למי אתן מפרגנות?

ההוויה מכילה בתוכה את כל העולמות המגוונים שנמצאים באדם והופכים אותו למה שהוא ולמי שהוא.
הווית האדם היא הכול, היא סך מרכיבי התודעה, התפיסה, המהות, התחושות והרגשות הסובייקטיביים לתפיסת ה"אני" ו"העולם", כיצד האדם חש, מרגיש ופועל ביחס לכך. בתוך ההוויה קיים המודע, העל מודע ותת המודע, העובדות, החלק הרציונלי, האמוציונאלי של האדם וכל המתקיים בטווח זה.

האדם הוא רב מימדי ועולמו מורכב מעולמות תוכן מגוונים: זוגיות, הורות, משפחה, חברים, קהילה, עבודה (הפן המקצועי), פיננסים, בריאות, ידע ולימודים. בנוסף לאלה, קיים המימד הפנימי - המנטלי, הרגשי, הפיזי, הרוחני. לכן ההוויה משפיעה באופן ישיר על התייחסויותיו ופעולותיו היומיומיות של האדם, וגם על אופן התקשורת שלו עם אנשים קרובים ורחוקים, בסיטואציות המגוונות בחיי היומיום שלו.
הפעולות שהוא עושה, כמו גם אי-פעולות, מהוות טריגר ל"משוב חוזר" - התגובות שהוא יקבל.
דבר גורר דבר, אחד ועוד אחד ועוד אחד נותנים את הסך הכל.
אדם שחֹווה את החיים כקשים, פירוש הדבר שסך תפיסותיו, אמונותיו ורגשותיו מביאות אותו לחוות את העולם כ"קשה". כלל אמונותיו ומחשבותיו בעלות האוריינטציה השלילית, גדול מסך מחשבותיו ואמונותיו החיוביות. כמובן שהכוונה היא ליחס האיכותי.

אנחנו תופסים את עצמנו כאנשים רציונליים והגיוניים אבל למעשה אנחנו מנוהלים על ידי התחושות והרגשות שלנו, שהם תולדה של מחשבות ותפיסת עולם. כל העשייה שלנו, תהליך קבלת ההחלטות, הגישה שלנו ואופן ההתייחסות לדברים נובעים ברובם מתוך ההוויה שלנו – החיובית או השלילית.
כאשר הווית החיים שלנו חיובית, באופן טבעי נחיה פחות בתוך עצמנו כשבלול ו"נראה" יותר - יותר אפשרויות, מגוון, הזדמנויות - וגם נראה את "האחר".
הפעולות שנעשה יתייחסו לכך באופן ישיר ונחווה את העולם ממקום נעים, ידידותי, מכיל וטוב.

אם אדם רוצה שינוי מהותי, מהיסוד, הוא צריך לעבור תהליך של טרנספורמציה בהוויה כי ההוויה היא הטייס האוטומט הנסתר המתווה את חיינו ואופן פעולותינו.

מה איתך?
מה ההוויה שלך?

לפעמים אנחנו שוכחות, אבל לפני הכל, אנחנו צריכות לדאוג לעצמינו.כנשים, #אמהות, אנחנו שמות את עצמינו במקום השני, לפעמים השלישי או הרביעי. אנחנו אחרי הילדים שלנו, אחרי הבעל, לפעמים גם אחרי ההורים, המשפחה, החברים.אנחנו דואגות, עוזרות, מסדרות, מטפלות ולנו? לעיתים לא נשאר לנו הזמן והפנאי לטפל בנו."חוק שימור אנרגיה" קובע כי כמות האנרגיה היא קבועה, היא רק משנה את מיקומה וצורתה. לכן אנחנו יכולות לראות כי כאשר אנחנו נותנת לילדים, לבעל, לעבודה ובכלל, לנו, כמעט לא נשאר ונוכל למצוא עצמנו חסרות #אנרגיה וכח.פעם עליתי על טיסה וראיתי שהדיילות מסבירות שאם קורה משהו ומסיכות החמצן משתלשלות מלמעלה, יש צורך לשים את מסיכות החמצן ואחר כך לשים אותן לילדים.חשבתי על זה קצת ופתאום הכל היה ברור.אם לא ההסבר של הדיילות, היה לי ברור שאשים מסיכה על ילדה אחת, אח"כ לשניה, לשלישית ולבסוף על עצמי. האמת היא, שלא בטוח שזה יוכל לקרות, כי אולי כבר לא יהיה לי #אוויר. אבל אם אשים קודם לעצמי, לא רק שיהיה לי אוויר לשים לילדה אחת, שניה ושלישית, אלא אוכל לסייע לעוד אנשים שאולי מסתבכים עם המסיכות.האנלוגיה היתה ברורה.כאשר אני נותנת קודם לאחרים, כמות האנרגיה שלי יורדת מאחד לשני עד שלא נותרת לי אנרגיה לעצמי ואולי עוד קודם, לתת הלאה. בסופו של יום, אני צריכה לדאוג קודם כל לעצמי, על מנת שיהיה לי כח, אנרגיה, שמחה וסיפוק. כאשר אני מלאה בטוב, אוכל בקלות, כמו דבורה עמלה, לתת לכל מי שאני רוצה.מתי שמחת? יצאת לבלות? נהנת? מתי דאגת לעצמך בפעם האחרונה?מה עשית למען טובתך ואושרך?רוצה להתחיל?קדימה, בואי!#שאלת_השבוע#מחוללים_שינוי