לא טוב לך.
את מסתובבת, מהורהרת, עצובה.
את מדוכדכת, דברים לא הולכים לך ואת לא מרוצה.
את לא מרוצה מדברים בזוגיות שלך, בעבודה שלך ובהרגשה הכללית שלך.
את מחפשת מי יכול להציל אותך, מי יזרוק לך את החכה וישלוף אותך.
תני לי להגיד לך.
אף אחד!
אף אחד לא יגיע בדהרה על סוס וירים אותך, אף אחד לא ידפוק לך בדלת ויגיד לך "הגעתי. מעכשיו החיים שלך ישתנו" וכנראה שגם משיח לא ירים לך טלפון.
זו רק את.
תרימי את הראש, קחי נשימה גדולה, תרחיבי את בית החזה ותגידי בקול "אני אחראית על עצמי". קדימה, בקול, אני לא שומעת, תגידי "אני אחראית על עצמי"!
יופי! נהדרת!
עכשיו קומי, דברי עם מי שצריך, שבי על העבודה שאת צריכה לסיים, תסגרי את הפינות שהשארת פתוחות ותתחילי להניע.
כי אם לא את, אף אחד לא יעשה לך.
ואם קשה לך, תמיד תוכלי להשתמש במחוללים – הכלי לעזרה עצמית שיעזור לך לפתור כל דילמה, קושי ובעיה. לחצי על התמונה והם יכולים להיות שלך. פרטים בביו.
תכתבי לי אם את מסכימה איתי
"ניסיתי להספיק ולדחוס ולצאת ולבלות ולהיות ולהספיק. ואז זה קרה. נפצעתי...לא הבנתי אז, שבספטמבר הכל רק יתחיל, השיקום שלי וההצלה שלי מעצמי.. תהיו טובים לעצמכם. תורידו הילוך, תעצרו בצד. ואם במקום זה, תעבירו להילוך חמישי, אל תהיו מופתעים כשתגיע ההתרסקות.." הודיעה אתמול לירון וייצמן מערוץ 13 שלקחה הפסקה מהמסך בגלל בעיה רפואית. חודש לפני קדמה לה נועה רוזין שותפתה לערוץ שהיתה בהריון ויצאה לחופשה כשבועיים לפני הלידה ואשר ציינה בעקבות פוסט שקראה שצריך להפסיק להלל ולפאר "עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה".. אני לגמרי מוצאת את עצמי במילים הללו, עובדת עד צאת הנשמה, רוצה עוד, ובסוף מתמוטטת.."
לא צריך להגיע לרגע ההתמוטטות וההתרסקות.
גוף ונפש הולכים ביחד.
אנחנו לא תמיד מקשיבים להם, אתם יודעים, לקולות הפנימיים שלנו, הקטנים האלו. אל תעשי את זה. לא כדאי. אל תצאי עכשיו. תגידי לו "לא". אל תקחי את הפרויקט. אל תלכי לשם. ובכל זאת, אנחנו משקיטים את הקולות האלו שיודעים יותר טוב מאיתנו. אנחנו מורידים להם את הווליום לפעמים למינימום, מנפנפים בזלזול עם היד כלפי עצמינו.
"זה בסדר. עוד קצת. לא נורא אם אעשה את זה. אז מה אם אני אשאר לעבוד עוד טיפה. זה בסדר, אני יכולה לצאת. כן כן, אני אעשה.
ואז יש סדק קטן, ואנחנו לא מתייחסים ואז עוד אחד ועוד אחד. והסדקים מתרחבים בנשמה.
ואז זה יכול לקרות. רגע השבירה.
והגוף והנפש מרגישים שדי. מכאן, כבר אי אפשר.
זה לא חייב לקרות. זה לא חייב להגיע לשם.
כל זמן הוא זמן טוב לעצור. להתבונן. לחשוב ולשאול את עצמינו.
איך אני מרגישה?
אני עוברת את הגבולות שלי?
אני נותנת כבוד לעצמי? לרגשות שלי? לגוף שלי?
זו לא בושה להגיד די. זו לא בושה להגיד לא. זו לא בושה לומר "עכשיו אני".
הקולות הפנימיים שלנו לעולם לא משקרים. הם הססמוגרף הטוב ביותר שלנו שנמצא בתוכינו. להקשיב לו, זה להקשיב לך. ללב שלך. לגוף שלך. לחיים שלך.
אני שולחת מכאן איחולי ברכה והחלמה מהירה ללירון ויצמן הנפלאה שתשוב במהרה לבריאות מלאה ואיתנה ולנועה רוזין המקסימה המון מזל טוב להולדת בנה השני. נשים שהן השראה ושמו את הפוקוס על הנושא.
ומה איתך?
את מקשיבה לקולות הפנימיים שלך?
