"ניסיתי להספיק ולדחוס ולצאת ולבלות ולהיות ולהספיק. ואז זה קרה. נפצעתי...לא הבנתי אז, שבספטמבר הכל רק יתחיל, השיקום שלי וההצלה שלי מעצמי.. תהיו טובים לעצמכם. תורידו הילוך, תעצרו בצד. ואם במקום זה, תעבירו להילוך חמישי, אל תהיו מופתעים כשתגיע ההתרסקות.." הודיעה אתמול לירון וייצמן מערוץ 13 שלקחה הפסקה מהמסך בגלל בעיה רפואית. חודש לפני קדמה לה נועה רוזין שותפתה לערוץ שהיתה בהריון ויצאה לחופשה כשבועיים לפני הלידה ואשר ציינה בעקבות פוסט שקראה שצריך להפסיק להלל ולפאר "עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה".. אני לגמרי מוצאת את עצמי במילים הללו, עובדת עד צאת הנשמה, רוצה עוד, ובסוף מתמוטטת.."
לא צריך להגיע לרגע ההתמוטטות וההתרסקות.
גוף ונפש הולכים ביחד.
אנחנו לא תמיד מקשיבים להם, אתם יודעים, לקולות הפנימיים שלנו, הקטנים האלו. אל תעשי את זה. לא כדאי. אל תצאי עכשיו. תגידי לו "לא". אל תקחי את הפרויקט. אל תלכי לשם. ובכל זאת, אנחנו משקיטים את הקולות האלו שיודעים יותר טוב מאיתנו. אנחנו מורידים להם את הווליום לפעמים למינימום, מנפנפים בזלזול עם היד כלפי עצמינו.
"זה בסדר. עוד קצת. לא נורא אם אעשה את זה. אז מה אם אני אשאר לעבוד עוד טיפה. זה בסדר, אני יכולה לצאת. כן כן, אני אעשה.
ואז יש סדק קטן, ואנחנו לא מתייחסים ואז עוד אחד ועוד אחד. והסדקים מתרחבים בנשמה.
ואז זה יכול לקרות. רגע השבירה.
והגוף והנפש מרגישים שדי. מכאן, כבר אי אפשר.
זה לא חייב לקרות. זה לא חייב להגיע לשם.
כל זמן הוא זמן טוב לעצור. להתבונן. לחשוב ולשאול את עצמינו.
איך אני מרגישה?
אני עוברת את הגבולות שלי?
אני נותנת כבוד לעצמי? לרגשות שלי? לגוף שלי?
זו לא בושה להגיד די. זו לא בושה להגיד לא. זו לא בושה לומר "עכשיו אני".
הקולות הפנימיים שלנו לעולם לא משקרים. הם הססמוגרף הטוב ביותר שלנו שנמצא בתוכינו. להקשיב לו, זה להקשיב לך. ללב שלך. לגוף שלך. לחיים שלך.
אני שולחת מכאן איחולי ברכה והחלמה מהירה ללירון ויצמן הנפלאה שתשוב במהרה לבריאות מלאה ואיתנה ולנועה רוזין המקסימה המון מזל טוב להולדת בנה השני. נשים שהן השראה ושמו את הפוקוס על הנושא.
ומה איתך?
את מקשיבה לקולות הפנימיים שלך?
השבוע הרגשתי שאני מתהלכת בתוך מרק סמיך.
היה חםםם והאוויר היה לח עד רטוב ועמד. לא יכולתי לשאת את התחושה והרגשתי ליטרלי שאני מתבשלת.
רק לפני שבועיים היו שיטפונות קיצוניים במערב גרמניה, בלגיה והולנד שגבו מ165 אנשים את חייהם ו1,300 איש עדיין נעדרים. ימים ספורים קודם הבעירו שריפות ענק את סיביר, עם טמפרטורות היסטוריות של כ-35 מעלות באזורים ליד החוג הארקטי וכמה ימים קודם, מתו מאות אנשים בגלל גל חום במערב ארה"ב וקנדה שהביא לאזורים קרירים טמפרטורות קיצוניות של 45 מעלות כשב12 מדינות בארה"ב השתוללו שריפות ענק.
מהצד השני העשור האחרון הוכתר כעשור ששבר שיאי חרדה, דיכאון, התאבדויות ומחלות אוטואימוניות.
טבע האדם הוא חלק בלתי נפרד מהטבע הכללי.
יש קשר ישיר ביננו לטבע ובין הטבע אלינו.
אנחנו לא מאוזנים ולא בטוב והטבע לא מאוזן ולא בטוב.
אנחנו משפיעים ומושפעים אחד על ומהשני. זוהי נדנדה שהחלה לצאת משליטה.
אבל זה עדיין לא מאוחר.
אם נפריד פסולת, נמחזר, נשתמש פחות בפלסטיקים, נצרוך הרבה פחות, נקנה יותר יד שניה, נחסוך בחשמל ובדלק, נטוס פחות, לא נשפוך פסולת לים, נצמצם את גזי החממה, נשתול עצים, נכבד את הטבע מצד אחד ומהצד השני לא נשפוך למיינד שלנו ג'אנק, נצמצם את האנשים הרעילים שנמצאים לידינו ונהיה פחות רעילים לאחרים ולעצמינו, נשתול חיוביות ואהבה לעצמינו ולאחרים נוכל להציל.
את הטבע. ואותנו.
אז מה עלייך לחולל השבוע ובכך תעזרי לטבע ולעצמך?
פעם מישהי קראה לי בכף היד, הרימה מבט, הורידה בחזרה לכף היד ושוב הרימה מבט אלי. "אם לא הייתי רואה אותך, הייתי בטוחה שאני מסתכלת על כף יד של אישה על כסא גלגלים. יש הבדל מאוד גדול בין כף יד ימין שלך לשמאל" אמרה והותירה אותי מבולבלת.
יש לי עקמת מולדת ובעיות בברכיים מאז שאני ילדה. מעולם לא נתתי לזה להפריע לי ולפעילות שלי. תמיד הייתי בתנועה, וספורט הוא חלק בלתי נפרד מחיי. אני מאמינה שהוא זה ששומר ומחזק אותי ואת הבריאות שלי.
הבריאות היא הוליסטית.
בריאות נפשית, בריאות רגשית, בריאות מנטלית, בריאות פיזית.
אני מאמינה שהנשמה שלנו שוכנת בשתי הריאות שלנו כי אפשר לקרוא את המילה "בריאות" גם "ב*ריאות*" כשאנחנו רואים משהו מדהים או מלחיץ במיוחד, הנשימה שלנו נעתקת. נעצרת.
הבריאות היא מפתח.
אנחנו לא חייבים להיות 100% בריאים. אני לא מכירה אדם שבריא 100%. לכן השאלה הרלבנטית היא, מה ניתן לעשות כדי להיות יותר בריא? יותר בטוב? ומה עלייך לחולל בכדי שתהיי מסופקת מהבריאות שלך?
שתפי אותי❤
