מה הייתם עושים, אם לא הייתם עושים את מה שאתם עושים?נשאלתי לא פעם מה הייתי עושה אם לא הייתי #עובדת עם #אנשים על #תהליכים פנימיים עמוקים. הרהרתי בזה הרבה ובסוף הגעתי למסקנה שהייתי עושה בוודאי אחד מהשניים.האחד – אני מאמינה שהייתי #יוצרת דוקומנטרית שיוצרת #סרטים על #אנשים. אנשים מרתקים אותי. תהליכים שאנשים עוברים מעניינים אותי. הסיבות שבגינן הם זה הם. איך הם הגיעו למקום כזה או אחר, מה היה שם? איך הם עברו #משברים? #קשיים? איך הם הגיעו למקום שהגיעו? מעניין אותי היה לראות ולהבין את אופי היחסים שלהם עם אחרים. מאחורי כל #אדם, ממש, כל אדם, יש #סיפור. והסיפור תמיד #מורכב. כי הוא יכול להיות אדם מצליח ולכאורה הכל הולך לו ואז בשיחה אישית אתה מגלה חתיכת #דרך שעשה, שעבר. ובמפגש הזה, עולים הקשיים שלו, הפחדים, האינטראקציות הבינאישיות. אתה מגלה את מארג היחסים שלו עם המשפחה שלו, חברים, עם עצמו. וזה בכלל לא משנה אם זה #אובמה, אילון מאסק או שוקי, מוכר הירקות בשכונה. זה תמיד יהיה סיפור #מרתק ומעניין.הדבר השני שהייתי בוחרת לעשות, זה להיות #צלמת. #סטילס. כאשר הייתי מתמקדת באובייקטים קטנים כמו #נמלה, דבורה, גחלילית ודרך העדשה הייתי מראה תמונה שלהם בענק. ואז ניתן היה לראות את כל הדברים שלא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת. מחושים, שערות קטנות, פתאום העין שלא נראתה, היא ענקית, גדולה ומיוחדת. ופתאום, בבת אחת – נגלה #עולם.אני מבינה, שהמשותף בין שני הדברים שציינתי, הם שאני מחזיקה #מצלמה ומתבוננת מאחורי העדשה. אני מתבוננת, מתעדת ומביאה את התמונה, תרתי משמע, החוצה. אני מראה את האובייקט. לא משנה אם זה בסרט הדוקומנטרי, האדם ומארג היחסים הפנימיים והחיצוניים שלו או העלה הקטן שלכאורה הוא "עוד #עלה" מתוך טריליוני עלים על #עצים, אבל העלה הוא הסיפור. וניתן לראות דרכו, את המורכבות והעולם הפנימי שלו.וכשאני מסתכלת על שני הדברים האחרים שהייתי בוחרת לעשות, אם לא הייתי עושה את מה שאני עושה, אני מגלה, שבעצם, זה מה שאני עושה. המפגשים שלי עם אנשים, אחד על אחד ומעבירה אותם תהליכים פנימיים, מה זה אם לא אני, "מאחורי המצלמה", מתעדת, מתבוננת, בוחנת, נמצאת. אני מבינה, שבכל מקרה – זו אני וזה מה שמושך ומעניין אותי.ואתם, אם לא הייתם עושים את מה שאתם עושים, מה הייתם עושים?(אם החקירה הזו מעניינת אתכם, סיפורים של אנשים שעשו שינוי, דיון על אופני שינוי וסיפורי השראה של אנשים שמשנים את העולם, אתם מוזמנים לקבוצת המחוללים, כאן https://www.facebook.com/groups/544308323620036/?notif_id=1620235291553608¬if_t=group_milestone&ref=notif)
אנחנו יכולים להתמודד כמעט עם כל דבר ומול כל עניין.
האתגר הגדול ביותר שלנו, הוא אנחנו עצמינו.
אם אנחנו החלטנו בתוכנו שאנחנו "לא בסדר" או "לא ראויים" או "לא מספיק" וחשבנו על זה הרבה פעמים, יכול להיות שממש ביננו לבין עצמינו, *מיתגנו* את עצמינו כך.
ואנחנו?
אנחנו בסך הכל "אנרגיה דחוסה".
תאי העצב במח שלנו מופעלים על ידי דחפים חשמליים. וכל מחשבות הלופ שלנו על עצמינו מתרחשות, משום שיצרנו מעגלים חשמליים במח, שעובדים על אוטומט. ואז, מה קורה, כשאנחנו נמצאים בסיטואציות כאלה ואחרות? המיינד שלנו עובד על המעגלים החשמליים שלנו. לא צריך להשקיע אנרגיה חדשה. המחשבות האלו כבר שם. וככה נחווה קושי, בעיה, סיטואציה כמשהו בלתי אפשרי עבורנו.
אפשר לעצור פה ולהמשיך להתבחבש. אפשר להמשיך ולחיות כך ולא להתקדם. ואפשר, גם להחליט אחרת.
כי בסופו של יום, אנחנו חיים עם עצמינו 24/7.
אנחנו יכולים "להיתקע" עם עצמינו ואנחנו יכולים ליהנות מעצמנו.
וכמו שאנחנו החסם הגדול ביותר שלנו,
אנחנו יכולים להיות המניעים הגדולים ביותר שלנו.
מה הבחירה שלך?
