ישנו חוק רוחני שמעט אנשים מודעים אליו.
החוק הזה הוא חוק מבטל.
זו חוק שלוקח ממך נטל, צער, כעס, מרירות, עצבות ונותן לך בצורה עקיפה כתוצר לוואי, שקט נפשי, שלווה, נחת רוח, אהבה.
חוק זה הוא חוק הסליחה.
חוק הסליחה הוא חוק שמבטל את חוק הסיבה והתוצאה. מה שבמזרח קוראים לו "קארמה".
וההסבר הפשוט הוא זה:
כל מה שלא סלחת עליו, עדיין קיים בתוכך.
כל מה שאנחנו סולחים עליו, אנחנו משחררים אותו, נותנים לו ללכת.
סליחה היא שליחה. אנחנו שולחים את מה שתקוע, משחררים אותו.
כל מה שקיים בעולם, יש לו תדר. תדר מייצג תנועה של אנרגיה, רטט.
אנחנו יודעים שלפי חוק המשיכה דומה תמיד מושך דומה.
האנרגיה שאנו רוטטים בה, אותה אנחנו מושכים לחיינו.
אם יש משהו שלא סלחת עליו, הוא משהו "שתקוע" בתוכך, רוטט ולכן הוא מושך אליך אנרגיה דומה של תקיעות, התנגדות, כעס, של איחולים שליליים לאחר או לעצמך ושל שליליות באופן כללי.
כל מה שלא סלחת עליו, משמש כמגנט פנימי שמושך שליליות לחייך.
זה מציית לחוק הסיבה והתוצאה.
פגוע מושך פגיעות.
שנאה מושכת שנאה.
כעס מושך כעסים.
אם קיים בתוכך רגש שלילי כלפי מישהו או משהו, זאת סיבה.
התוצאה היא שליחה נגדית של אותו סוג אנרגיה בחזרה אליך.
מה שאנחנו "משדרים", חוזר אלינו.
זה קורה באופן "תת-קרקעי", לא מודע, מפני שלמרות שעל פני השטח כבר התקדמת בחייך, מתחת לפני השטח הכעס על המישהו או המשהו עדיין חי, קיים ובועט.
הרבה פעמים אנשים אינם מודעים שמקור הסבל שלהם הוא שאריות הכעס כתוצאה מהדברים שהם עדיין לא סלחו עליהם בתוך תודעתם.
אנשים אלו נתקלים בהתנגדות במקומות שאין בהם בעצם התנגדות,
מפני שההתנגדות היא פנימית, היא מגיעה מתוכם.
כל השליליות והשיפוטיות שאנחנו מחזיקים בתודעה כלפי מישהו או משהו – יושב בתודעה, כמחסום, כגורם מרעיל. סליחה היא בריאות רוחנית שמשפיעה על הבריאות הפיסית והנפשית.
הבעיה העיקרית שלנו, זה האגו. אבל לסלוח, זה לא אומר לצאת פראייר, כלומר, לתת למישהו או משהו שפגע בנו להתחמק מבלי שנכעס עליו.
האמת היא שאנחנו יוצאים פראיירים רק אם אנחנו *לא* סולחים.
מפני שהנפגעים העיקריים ואולי גם היחידים בכל הסיפור הזה הוא אך ורק אנחנו.
אז איזו סליחה עלייך לחולל השבוע ובכך תשחררי את עצמך לחופשי?

איך אפשר לדעת שאנחנו נמצאים בעבודה שטובה לנו?
החיים קצרים מידי בשביל להתפשר עליהם.
אני מאמינה שכל אדם צריך לעבוד בעבודה שמדויקת עבורו.
מנסיון שלי בעבודה עם אנשים, הנוסחה היא מאוד ברורה.

כאשר נולדנו, עשינו דברים כי באופן אינטואיטיבי נמשכנו אליהם. אף אחד לא שילם לנו כסף כאשר שרנו / רקדנו / הצחקנו / בנינו דברים / הרכבנו / דיברנו.
אני מאמינה כי לכל אדם האינטיליגנציה הדומיננטית שלו העומדת בראש ומתחת לאינטיליגנציה הדומיננטית יש לו עוד כמה.
האינטילגנציות שלנו הן סופר מגוונות. אינטיליגנציית הגוף, אינטיליגנציה מוזיקלית, אינטיליגנציה חברתית, אישית, טכנית וכו'.
ברגע שאנחנו עובדים בתחום של האינטיליגנציה הדומיננטית שלנו, נרצה ללמוד, להתפתח בה, להחכים ולהעשיר את עצמינו ונהפוך בכך ליותר ויותר מקצועיים.

עבודת החלומות שלנו היא עבודה שאנחנו מגיעים אליה מקצועיים, אנחנו מתרגשים לעשות אותה ומגיעים עם תשוקה והנאה. אם אנחנו מגיעים אליה עם אהבת האדם ומבינים שיש לנו שליחות, לעזור לאנשים דרך האינטיליגנציה הדומיננטית שלנו, אנחנו משלבים כמה עולמות וזה בסדר גמור שגם נרוויח כסף.
כסף היא לא מילה גסה. כסף זה אנרגיה וביטוי לדברים שציינתי.

אני עוזרת לאנשים לחולל שינויים בחיים ומגיעה לעבודה שלי בכל יום עם הרבה התלהבות, התרגשות, שמחה בלב והנאה שאני יודעת שאני עוזרת לאנשים. זה ממלא אותי וסופר מספק. התחושה שאני תורמת ונתרמת היא בלתי רגילה.

הידיעה שאנחנו שם בשביל אחרים ממלאת ואין עייפות. לא באמת, כי האנרגיה בעשייה, היא כמו שהיינו ילדים, אין מאמץ. כמו מי מעיין הנובעים מעצם טיבם ואנחנו בו בעת עושים ונטענים.

איך זה אצלך?
איך העבודה שלך?

לפעמים אנחנו שוכחות, אבל לפני הכל, אנחנו צריכות לדאוג לעצמינו.כנשים, #אמהות, אנחנו שמות את עצמינו במקום השני, לפעמים השלישי או הרביעי. אנחנו אחרי הילדים שלנו, אחרי הבעל, לפעמים גם אחרי ההורים, המשפחה, החברים.אנחנו דואגות, עוזרות, מסדרות, מטפלות ולנו? לעיתים לא נשאר לנו הזמן והפנאי לטפל בנו."חוק שימור אנרגיה" קובע כי כמות האנרגיה היא קבועה, היא רק משנה את מיקומה וצורתה. לכן אנחנו יכולות לראות כי כאשר אנחנו נותנת לילדים, לבעל, לעבודה ובכלל, לנו, כמעט לא נשאר ונוכל למצוא עצמנו חסרות #אנרגיה וכח.פעם עליתי על טיסה וראיתי שהדיילות מסבירות שאם קורה משהו ומסיכות החמצן משתלשלות מלמעלה, יש צורך לשים את מסיכות החמצן ואחר כך לשים אותן לילדים.חשבתי על זה קצת ופתאום הכל היה ברור.אם לא ההסבר של הדיילות, היה לי ברור שאשים מסיכה על ילדה אחת, אח"כ לשניה, לשלישית ולבסוף על עצמי. האמת היא, שלא בטוח שזה יוכל לקרות, כי אולי כבר לא יהיה לי #אוויר. אבל אם אשים קודם לעצמי, לא רק שיהיה לי אוויר לשים לילדה אחת, שניה ושלישית, אלא אוכל לסייע לעוד אנשים שאולי מסתבכים עם המסיכות.האנלוגיה היתה ברורה.כאשר אני נותנת קודם לאחרים, כמות האנרגיה שלי יורדת מאחד לשני עד שלא נותרת לי אנרגיה לעצמי ואולי עוד קודם, לתת הלאה. בסופו של יום, אני צריכה לדאוג קודם כל לעצמי, על מנת שיהיה לי כח, אנרגיה, שמחה וסיפוק. כאשר אני מלאה בטוב, אוכל בקלות, כמו דבורה עמלה, לתת לכל מי שאני רוצה.מתי שמחת? יצאת לבלות? נהנת? מתי דאגת לעצמך בפעם האחרונה?מה עשית למען טובתך ואושרך?רוצה להתחיל?קדימה, בואי!#שאלת_השבוע#מחוללים_שינוי

"אמא, כדאי לי ללכת למסיבה?" המרכזית שואלת"מה את חושבת? כדאי לך ללכת למסיבה?"אני לא יודעתלמה את לא יודעת?כי יש לי מבחן מחראז?אני מכירה את עצמי. אם אני אצא למסיבה, אני אבלה ויהיה לי קשה לקום בבוקר ואני לא בטוחה שאני אהיה מרוכזת.אז מה את בעצם אומרת?עזבי אמא, נראה לי שאני לא אלך. אני מתה על שאלות. אני מאמינה שהאדם יודע הכי טוב בעולם מה נכון, מתאים וטוב לו בדיוק בנקודת הזמן הנוכחית. ורק כשאנחנו שואלים את השאלות הנכונות, התשובות שנקבל, תמיד יהיו מדויקות. רק שאין לנו תמיד את הזמן, החשק והאנרגיה. לפעמים אנחנו חושבים שמישהו אחר יודע יותר טוב מאיתנו מה אנחנו צריכים, מה אנחנו רוצים, מה טוב לנו.ואני אומרת, רוצה לדעת באמת מה נכון, טוב ומדויק לך בכל נקודת זמן? תשאלי את עצמך. מה נכון, טוב ומדויק לך, כי בסוף, לא משנה מה תעשי ולאן תפני, רק את יודעת באמת.רוצה את הכלי שיעזור לך וגם ישאל אותך תמיד את השאלות הטובות, הנכונות והמדויקות, יתן לך משימות ויקדם אותך במהירות בכל התלבטות או שאלה? לחצי על הקישור ורכשי לך כאן קלפים מחוללי שינוי.https://cards.hameholel.co.il/cart/#מחוללים_שינוי