"ניסיתי להספיק ולדחוס ולצאת ולבלות ולהיות ולהספיק. ואז זה קרה. נפצעתי...לא הבנתי אז, שבספטמבר הכל רק יתחיל, השיקום שלי וההצלה שלי מעצמי.. תהיו טובים לעצמכם. תורידו הילוך, תעצרו בצד. ואם במקום זה, תעבירו להילוך חמישי, אל תהיו מופתעים כשתגיע ההתרסקות.." הודיעה אתמול לירון וייצמן מערוץ 13 שלקחה הפסקה מהמסך בגלל בעיה רפואית. חודש לפני קדמה לה נועה רוזין שותפתה לערוץ שהיתה בהריון ויצאה לחופשה כשבועיים לפני הלידה ואשר ציינה בעקבות פוסט שקראה שצריך להפסיק להלל ולפאר "עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה".. אני לגמרי מוצאת את עצמי במילים הללו, עובדת עד צאת הנשמה, רוצה עוד, ובסוף מתמוטטת.."
לא צריך להגיע לרגע ההתמוטטות וההתרסקות.
גוף ונפש הולכים ביחד.
אנחנו לא תמיד מקשיבים להם, אתם יודעים, לקולות הפנימיים שלנו, הקטנים האלו. אל תעשי את זה. לא כדאי. אל תצאי עכשיו. תגידי לו "לא". אל תקחי את הפרויקט. אל תלכי לשם. ובכל זאת, אנחנו משקיטים את הקולות האלו שיודעים יותר טוב מאיתנו. אנחנו מורידים להם את הווליום לפעמים למינימום, מנפנפים בזלזול עם היד כלפי עצמינו.
"זה בסדר. עוד קצת. לא נורא אם אעשה את זה. אז מה אם אני אשאר לעבוד עוד טיפה. זה בסדר, אני יכולה לצאת. כן כן, אני אעשה.
ואז יש סדק קטן, ואנחנו לא מתייחסים ואז עוד אחד ועוד אחד. והסדקים מתרחבים בנשמה.
ואז זה יכול לקרות. רגע השבירה.
והגוף והנפש מרגישים שדי. מכאן, כבר אי אפשר.
זה לא חייב לקרות. זה לא חייב להגיע לשם.
כל זמן הוא זמן טוב לעצור. להתבונן. לחשוב ולשאול את עצמינו.
איך אני מרגישה?
אני עוברת את הגבולות שלי?
אני נותנת כבוד לעצמי? לרגשות שלי? לגוף שלי?
זו לא בושה להגיד די. זו לא בושה להגיד לא. זו לא בושה לומר "עכשיו אני".
הקולות הפנימיים שלנו לעולם לא משקרים. הם הססמוגרף הטוב ביותר שלנו שנמצא בתוכינו. להקשיב לו, זה להקשיב לך. ללב שלך. לגוף שלך. לחיים שלך.
אני שולחת מכאן איחולי ברכה והחלמה מהירה ללירון ויצמן הנפלאה שתשוב במהרה לבריאות מלאה ואיתנה ולנועה רוזין המקסימה המון מזל טוב להולדת בנה השני. נשים שהן השראה ושמו את הפוקוס על הנושא.
ומה איתך?
את מקשיבה לקולות הפנימיים שלך?
אתמול פגשתי מישהי ברחוב שאמרה לי "כל החיים שלי השתנו בזכותך". הסתכלתי עליה ולא הבנתי מה היא רוצה ממני.
לקח לי רגע, אבל אז נזכרתי שפגשתי אותה לפני שנה, שבוע לפני ראש השנה. העברתי לקבוצה של 25 נשים סדנת חזון בה הסברתי להן איך בונים וכותבים חזון ועשיתי את זה איתן.
אותה בחורה סיפרה לי שעברה עיר, החליפה עבודה, פגשה את אהבת חייה והיא עומדת להתחתן איתו.
מערב אחד שניפגשנו כל זה קרה? שאלתי אותה
"לא רק זה היא אמרה לי, גם היחסים שלי עם המשפחה שלי השתנו לגמרי."
לפעמים אני נדהמת איך שערב אחד יכול לשנות בן אדם ולהפוך לו חיים שלמים ששקולים לתהליכים מורכבים ומרובדים שאנשים עוברים אצלי.
אבל ככה זה. כשבן אדם מגיע מוכן, הוא מגיע מוכן. כל הכוכבים מסתדרים לו.
אז ממש על הקצה של הקצה של המזלג, אם כל דבר היה פתוח בשבילך, בלי הגבלות, בלי מגבלות, בלי תנאים:
איפה היית חיה?
במה היית עוסקת?
ואיך היו נראים החיים שלך?
שתפי אותי!
ואם מישהי רוצה להזמין אותי שאעביר לה ולחברות שלה סדנת חזון, רגע לפני ראש השנה, שתכתוב לי😊
כמה פעמים את נמצאת בסיטואציה שחברים/משפחה אומרים לך לעשות משהו ואת מרגישה שזה לא נכון לך?
הם בטוחים שזה מה שאת צריכה לעשות, הם יודעים שזה בבירור העניין.
את חייבת לעשות את זה
ברור שאת צריכה לומר את זה
תבקשי ככה
תתנהגי ככה
אבל את... את לא סגורה על זה.
את לא בטוחה שזה זה. הספק מחלחל ומתחיל להיות יותר ויותר נוכח. לפעמים את ממש יודעת שזה לא נכון לך. זה לא מתאים לך. זו לא את.
עצרי!
תשאלי את עצמך.
זה נכון לי?
זה מתאים לי?
מה *אני* חושבת על זה?
איך *אני* מרגישה ביחס לזה?
לא מתאים לך?
אל תעשי!
מתאים? תעשי!
כי רק את,
רק *את*, יודעת מה נכון לך!
רק את יודעת מה חשוב לך!
רק את יודעת מה מתאים וטוב לך!
תקשיבי לקולות הפנימיים שלך.
הם אף פעם לא משקרים.
רק אז, ממש רק אז, תפעלי!
איך את מתנהלת?
האם את נאמנה לעצמך?
ישנו חוק רוחני שמעט אנשים מודעים אליו.
החוק הזה הוא חוק מבטל.
זו חוק שלוקח ממך נטל, צער, כעס, מרירות, עצבות ונותן לך בצורה עקיפה כתוצר לוואי, שקט נפשי, שלווה, נחת רוח, אהבה.
חוק זה הוא חוק הסליחה.
חוק הסליחה הוא חוק שמבטל את חוק הסיבה והתוצאה. מה שבמזרח קוראים לו "קארמה".
וההסבר הפשוט הוא זה:
כל מה שלא סלחת עליו, עדיין קיים בתוכך.
כל מה שאנחנו סולחים עליו, אנחנו משחררים אותו, נותנים לו ללכת.
סליחה היא שליחה. אנחנו שולחים את מה שתקוע, משחררים אותו.
כל מה שקיים בעולם, יש לו תדר. תדר מייצג תנועה של אנרגיה, רטט.
אנחנו יודעים שלפי חוק המשיכה דומה תמיד מושך דומה.
האנרגיה שאנו רוטטים בה, אותה אנחנו מושכים לחיינו.
אם יש משהו שלא סלחת עליו, הוא משהו "שתקוע" בתוכך, רוטט ולכן הוא מושך אליך אנרגיה דומה של תקיעות, התנגדות, כעס, של איחולים שליליים לאחר או לעצמך ושל שליליות באופן כללי.
כל מה שלא סלחת עליו, משמש כמגנט פנימי שמושך שליליות לחייך.
זה מציית לחוק הסיבה והתוצאה.
פגוע מושך פגיעות.
שנאה מושכת שנאה.
כעס מושך כעסים.
אם קיים בתוכך רגש שלילי כלפי מישהו או משהו, זאת סיבה.
התוצאה היא שליחה נגדית של אותו סוג אנרגיה בחזרה אליך.
מה שאנחנו "משדרים", חוזר אלינו.
זה קורה באופן "תת-קרקעי", לא מודע, מפני שלמרות שעל פני השטח כבר התקדמת בחייך, מתחת לפני השטח הכעס על המישהו או המשהו עדיין חי, קיים ובועט.
הרבה פעמים אנשים אינם מודעים שמקור הסבל שלהם הוא שאריות הכעס כתוצאה מהדברים שהם עדיין לא סלחו עליהם בתוך תודעתם.
אנשים אלו נתקלים בהתנגדות במקומות שאין בהם בעצם התנגדות,
מפני שההתנגדות היא פנימית, היא מגיעה מתוכם.
כל השליליות והשיפוטיות שאנחנו מחזיקים בתודעה כלפי מישהו או משהו – יושב בתודעה, כמחסום, כגורם מרעיל. סליחה היא בריאות רוחנית שמשפיעה על הבריאות הפיסית והנפשית.
הבעיה העיקרית שלנו, זה האגו. אבל לסלוח, זה לא אומר לצאת פראייר, כלומר, לתת למישהו או משהו שפגע בנו להתחמק מבלי שנכעס עליו.
האמת היא שאנחנו יוצאים פראיירים רק אם אנחנו *לא* סולחים.
מפני שהנפגעים העיקריים ואולי גם היחידים בכל הסיפור הזה הוא אך ורק אנחנו.
אז איזו סליחה עלייך לחולל השבוע ובכך תשחררי את עצמך לחופשי?
הכל נגדי
אין סיכוי שאני אצליח בעסק אם אני אמא
פראיירים לא מתים, רק מתחלפים
בשביל כסף צריך לעבוד קשה
אלו הן רק חלק מאמונות מעכבות ותוקעות.
האמת היא, שאין אמת אבסולוטית. אם החלטת להאמין במשהו, זה אמיתי. בשבילך.
אבל מה עושים?
אחד הכלים לשבור אמונה שלא מייטיבה היא לייצר ספק.
כשיש ספק במודעות, אנחנו מבינים שהמחשבה שלי לא בהכרח "האמת".
אז מה עושים?
כשאתם נמצאים בסיטואציה וחושבים על תוכן מחליש כמו "אין מצב שאני אצליח", אצלי זה לא יעבוד" או "אני בחיים לא אצליח לעשות הרבה כסף", צריך לשאול שאלה אחת פשוטה:
"למה?"
למה אין מצב שמשהו שאני רוצה לא יקרה לי? או למה אני לא אצליח לעשות הרבה כסף?
התשובה שלך תהיה: "כי אני _______"
יופי, כאן נמצאת האמונה המגבילה שלך.
אפשר לקחת את האמונות האלו שבנקודת הזמן הזו נמצאות אצלך (לא נולדת איתם הרי והן יכולות להשתנות כל הזמן) ולבחון אותן אל מול המציאות.
האם הן נכונות?
באמת נכונות?
האם זו אמונה שלך או של מישהו אחר?
עליך לעורר ספק אל מול האמונה שיצרה אצלך ספק לגבי ההצלחה שלך.
אם יש ויש עניין בלשנות אותה, אחת הדרכים (יש לי הרבה דרכים לעשות זאת) אבל אחת מהן היא למצוא אמונה אחרת שתחליף אותה, כי בטבע אין וואקום.
אז
היא צריכה להיות אמונה שמדליקה אותך, חיובית, שיוצרת אצלך רטט רגשי בגוף. בכלל לא חשוב כרגע שאנחנו לא מאמינים לזה. חשוב לרשום את האמונה בגוף ראשון ובזמן הווה.
למשל: "אני מצליחה", "אני מעולה במה שאני עושה, "אני יודעת"
שנני את אותה הצהרת אמונה 40 פעמים במהלך היום, במיוחד לפני שאת הולכת לישון או כאשר את קמה בבוקר. עשי זאת למשך 30 יום.
אם יש לך ספק, את לא סגורה לאיזו אמונה חדשה לשנות, בא לך לעשות את זה עם עוד א.נשים, תגיבי לי. את תתביישי, נצלי את הפלטפורמה ואעזור לך בכיף.
אז איזו אמונה תוקעת בא לך להעיף מהחיים שלך?
ההוויה מכילה בתוכה את כל העולמות המגוונים שנמצאים באדם והופכים אותו למה שהוא ולמי שהוא.
הווית האדם היא הכול, היא סך מרכיבי התודעה, התפיסה, המהות, התחושות והרגשות הסובייקטיביים לתפיסת ה"אני" ו"העולם", כיצד האדם חש, מרגיש ופועל ביחס לכך. בתוך ההוויה קיים המודע, העל מודע ותת המודע, העובדות, החלק הרציונלי, האמוציונאלי של האדם וכל המתקיים בטווח זה.
האדם הוא רב מימדי ועולמו מורכב מעולמות תוכן מגוונים: זוגיות, הורות, משפחה, חברים, קהילה, עבודה (הפן המקצועי), פיננסים, בריאות, ידע ולימודים. בנוסף לאלה, קיים המימד הפנימי - המנטלי, הרגשי, הפיזי, הרוחני. לכן ההוויה משפיעה באופן ישיר על התייחסויותיו ופעולותיו היומיומיות של האדם, וגם על אופן התקשורת שלו עם אנשים קרובים ורחוקים, בסיטואציות המגוונות בחיי היומיום שלו.
הפעולות שהוא עושה, כמו גם אי-פעולות, מהוות טריגר ל"משוב חוזר" - התגובות שהוא יקבל.
דבר גורר דבר, אחד ועוד אחד ועוד אחד נותנים את הסך הכל.
אדם שחֹווה את החיים כקשים, פירוש הדבר שסך תפיסותיו, אמונותיו ורגשותיו מביאות אותו לחוות את העולם כ"קשה". כלל אמונותיו ומחשבותיו בעלות האוריינטציה השלילית, גדול מסך מחשבותיו ואמונותיו החיוביות. כמובן שהכוונה היא ליחס האיכותי.
אנחנו תופסים את עצמנו כאנשים רציונליים והגיוניים אבל למעשה אנחנו מנוהלים על ידי התחושות והרגשות שלנו, שהם תולדה של מחשבות ותפיסת עולם. כל העשייה שלנו, תהליך קבלת ההחלטות, הגישה שלנו ואופן ההתייחסות לדברים נובעים ברובם מתוך ההוויה שלנו – החיובית או השלילית.
כאשר הווית החיים שלנו חיובית, באופן טבעי נחיה פחות בתוך עצמנו כשבלול ו"נראה" יותר - יותר אפשרויות, מגוון, הזדמנויות - וגם נראה את "האחר".
הפעולות שנעשה יתייחסו לכך באופן ישיר ונחווה את העולם ממקום נעים, ידידותי, מכיל וטוב.
אם אדם רוצה שינוי מהותי, מהיסוד, הוא צריך לעבור תהליך של טרנספורמציה בהוויה כי ההוויה היא הטייס האוטומט הנסתר המתווה את חיינו ואופן פעולותינו.
מה איתך?
מה ההוויה שלך?