בחופש הגדול, בדיוק כשהגעתי לגיל המופלג 14 😊 "פיטרתי" את כל החברות והאנשים שלא עשו לי טוב. כל אלו שהתלוננו בלי סוף, אלו שרצו להחליש או להקטין אותי, אלו שדאגו לומר לי ש"אין לי סיכוי" או מה שאני עושה לא ייצא וציניות כלפי ובכלל מעולם לא הדליקה אותי.

ממרום גילי אני נדהמת שזה מה שחשבתי ועשיתי בגיל כל כך צעיר.
גיל 14 עבורי, היה גיל בו התחלתי לגבש את עצמי והזהות שלי. הבנתי שיש יותר ממה שאני חווה ורואה בבית. קראתי ספרים ונחשפתי יותר ויותר לכל מה שקשור לנפש האדם.
הבחירה החופשית, וודאות מול אי וודאות, פחד, חלומות, רצונות, שינוי היו תכנים שעניינו וריתקו אותי. זו כנראה הסיבה העיקרית שהעבודה שלי היא התחביב שלי והמשך ישיר לרצף חיי והסיבה שיצרתי את דרך "המחולל".

"תוכן מרעיש" קיים כל הזמן מסביב. הוא מגיע מהמדיה, מהחדשות, מאנשים ובכלל הוא חלק מהיום יום. אני הבנתי שככל שאחשף יותר ויותר לאנשים מעוררי השראה, תוכן ואנשים בעלי גישה חיובית ומעצמים, ככה ההשפעה שלהם טובה ונכונה עבורי. כאשר היה לי קשה, באו אלי חברותיי הנפלאות עודדו ורוממו אותי. אני רוצה לחשוב שתמיד הייתי גם אני כר תומך ומחזק.

החשיפה והאינטראקציה עם אנשים שירימו לכם, פתיחות הלב, קבלה וחוסר שיפוטיות לוקחת קדימה וגבוה. שדה חדש של אפשרויות מתקיים וההזדמנויות כבר אינן שקופות, הן הופכות להיות גלויות ותכליתיות.

ראש ולב פתוחים למידע, אנשים וסיטואציות רק יעשירו וירחיבו.
אני רוצה בכל יום לדעת ולהכיר עוד.

מה איתך?
איך את רואה את הדברים?
מעניין אותי לשמוע אותך❤

לחולל קלילות
בימים כאלו, כשמתחילה תנועה של אינטנסיביות, מילה אחת צפה מעלי "קליל".
אני אומרת לעצמי "קחי את הדברים בקלילות. זה רגע בזמן. לנשום ולהקליל. לנשום ולהקליל"

אני חושבת על עצמי, אם הייתי עכשיו ילדה, איזה איכות הייתי מכניסה לרגע הזה?
זה תמיד משהו אחר.
פעם לעשות צחוקים, פעם לדבר עם חברה או אמא, פעם זה לשמוע מוזיקה בפול ווליום.

אני מבינה שבסוף, החיים, זה מה שעושים איתם.
וקלילות?
זו תנועה מרפרפת. לא מתאמצת. פשוטה.
זו היכולת לנוע בחופשיות עם קריצה.

יש לנו נטיה להכביד דברים, לראות מצבים וסיטואציות, שיכולים להיות פשוטים, כדבר כבד ומכביד.
הטיפ שלי:
תשאלי את עצמך:
🦋מה בחיים שלי מבקש ממני להכניס יותר קלילות?
🦋איך אני יכולה להקליל את הסיטואציה שאני נמצאת בה?
🦋מה אני ארוויח אם אמשיך להתנהג בכבדות?
🦋מה אני ארוויח, אם אכניס את הקלילות?

התשובות שתתני לעצמך, הן תמיד הטובות ביותר!

מה את חושבת על הקלילות?
איך את מקלילה מצבים וסיטואציות?

פעם, מכל דבר חדש, שונה, אחר הייתי בחשש, נרתעת ולכן גם לא עושה. התוצאה היתה אחת. כלום. ואז מישהי (בטח אמא שלי) אמרה לי "מה כבר יכול להיות? קפצי למים", אז קפצתי. עם הפחד, עם הלחץ, עם הקושי. ובהתחלה המים היו קרים ולא נעימים ואחרי דקה, הם היו סבבה.מאז, לפני כל דבר חדש שהייתי נמצאת בסטרס לגביו, הייתי שומעת את הקול שלי אומר לעצמי "קפצי למים" שוב ושוב ושוב, עד שזה הפך להיות "הטבע שלי". אנחנו מכירים את ה"קפצי למים" גם כסלוגן של נייק NIKE - JUST DO IT ונכון, המשפט הזה הכי קלישאתי שיש, אבל מה לעשות? קלישאות הן כל כך נכונות. ובעצם? מה רע בקלישאה, כל עוד היא עובדת?במקום להתלבט, להתבחבש, לתהות ולא לעשות – עדיף, באופן הכי פשוט, לעשות!וזה אולי לא יהיה הכי טוב/יפה/חכם ונפלא. אז מה??העיקר לעשות!כי לשחות, לומדים רק במים.#מחוללים_שינוי

הרבה פעמים אנחנו מחכים שיעשו בשבילנו,
שידאגו לנו,
שיאמרו לנו,
שיכינו לנו
ואז, רק אז,
נוכל לתת קפיצה בעשייה שלנו.
ובכלל לא משנה באיזה תחום זה.
זה יכול להיות בעבודה שלנו, בזוגיות, מול המשפחה או החברים שלנו.
ואני אומרת, למה לחכות???
תעשי!
אז איזה מעשה מיוחד, שונה, מקורי, אחר, שהוא שלך, שאם תכניסי בו רצון, סקרנות והתלהבות הוא יהיה *הדבר* שחיכית לו ורצית אותו?

#שאלת_השבוע
#מחוללים_שינוי#אימוןעסקי#קרןבוטל#שליחות#ייעוד
#התפתחותאישית
#ייעוץאישי#עזרהאישית#עוזראישי#spring_ii

אני? מחוללת השראה?

מתרגשת ממש ש"המחולל" וקלפים מחוללי שינוי הגיעו ל"לאשה".

תודה ענקית ליעל גרטי על ההמלצה, לציפי רומן על הכתבה המפרגנת והמקסימה

ולצלם המדהים מאור אמבום