לפני כמה שנים יצא לי לשמוע הרצאה של הרב יובל אשרוב. הוא דיבר בין היתר על אחריות אישית.זה מאוד מצא חן בעיני. לטענתו, כל בעיה או עניין שאתה רואה בחוץ, הוא שיקוף של מה שקורה אצלך בפנים. מכאן, נובעת האחריות האישית. אם אני נתקלת באותו קושי ובעיה שוב ושוב, עם אותן תחושות לא נעימות, מול אנשים שונים, זה אומר שאני צריכה לפתור את הסוגיה אצלי. כי מה שמעורר אותי בחוץ, קורא לי למעשה לעשות את השינוי בתוכי. ONCE פתרתי את זה אצלי, הבעיה בחוץ נעלמת.באותו היום ששמעתי את ההרצאה, קיבלתי מתנה נפלאה. אבל לא התעלפתי ממנה. היא היתה בדיוק מה שרציתי, אבל הצבע לא היה נכון. נזכרתי בהרצאה ושאלתי את עצמי איפה האחריות שלי? עניתי לעצמי ישר שאין לי שום אחריות, כי הרי לא אני קניתי לעצמי את המתנה. איפה האחריות שלי? המשכתי לשאול את עצמי שוב "איפה האחריות שלי? אפילו ברמה של 5%?"ואז צפה התובנה. באחד הימים, שיתפתי חברה בשיחה שיש צבע שאני מאוד אוהבת. אותה חברה היתה שותפה לקניית המתנה. בינגו. חייכתי.מאז, לקחתי ברצינות את העניין. כשקורה לי משהו, אני חוקרת עם עצמי, איפה האחריות שלי? מה אני יכולה לעשות אחרת? איך אני יכולה לשנות. הבנתי שאם יש לי קושי עם עניין מסוים, במקום לבכות עליו ולהתבאס, אני רק צריכה לבדוק מה עלי לעשות כדי שזה ישתנה? מה אני צריכה לעשות כדי שמשהו יקרה. לא הוא. לא היא. אני.#מחוללים_שינוי